<h1>הרוקח סימן קע"ג</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מבואות המפולשות לרשות הרבים עושה צורת הפתח מיכן ומיכן ולחי או קורה מיכן ולכל היותר דלת ורשות הרבים י"ו אמה רוחב המפולש לשני צדדין יש לו להעמיד דלת מיכן ודלת מיכן הראויות לנעול. מבוי עקום ששני פתחין פתוחין לרשות הרבים ועומד כזה, צריך ב' לחיים לשני פתחים וצורת הפתח בעקמומיתו, ואם הוא עשוי כזה, צריך ב' לחיים לב' פתחיו וב' דלתות לעקמומיתו כך.
<h2>דף ח:</h2>
מבוי העשוי כנדל עושין לכולם צורת הפתח לצד אחד ולכולם לצד אחד לחי או קורה. דרך רשות הרבים המפסקת בין המבואות יעשה צורת הפתח משני צדדין בקנים או בחבלים ומותרין כל בני המבואות שבתוך אותם פתחים של קנים לטלטל איש לחבירו ובעירובין צורת הפתח קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על גביהן.
<h2>דף עט:</h2>
בתים שפתוחים לחצירות וחצירות פתוחות למבוי אחר ויש לאותו שביל שלש דפנות ופתוח לצד אחד הרביעי מן התורה הוי רשות היחיד ומותר לטלטל בתוכו אך החכמים החמירו ליתן לצד הפתוח לחי כמו יתד של עץ או של אבן גבוה י' טפחים או להניח קורה רחבה טפח שתגיע מכותל זה לכותל אחר ויערב החצירות יחד לבתים ואחר כך משתתפין יחד בפת או ביין או בחומץ או בכל דבר אז מותרין לטלטל ממבואו' לבתים ומבתים לחצרות ומחצרות למבוי. ואחד מזכה להם ויודיעם ומברך ב"א ה' אלהינו מ"ה אקב"ו על מצות שתוף בדא יהא שרי לנא לאפוקי ולעיולי ולטלטולי מן הבתים לחצרות ומחצרות לחצרות וממבוי למבוי ומבתים לחצרות ומחצרות למבוי וממבוי לחצירות ולכל דאתי עלן ולכל דסמיך עלן ולכל בר ישראל דשרי במתא דא עד שתא שלימתא, או יאמר כל זמן שהשיתוף קיים. ונותנין השיתוף בחצר אחר שבמבוי ובלבד שיהא גבוה מן הקרקע טפח.
